הו צ'י מין סיטי היא מגה-סיטי של כעשרה מיליון תושבים, ותשתית הסלולר שלה בנויה בהתאם. Viettel, VinaPhone ו-MobiFone פורשׂים 4G צפוף על כל מחוז, עם 5G פעיל ברחבי המרכז מאז סוף 2024, והדאטה כאן זולה במפורסם לפי הסטנדרטים העולמיים. ה-eSIM שלכם מתחבר דרך אחד מהמפעילים האלה, ובשימוש יומיומי זה אומר חיבור יציב מגג בגג ב-District 1 ועד דוכן נודלס עמוק ב-District 4. וייטנאם כיבתה את רשת ה-2G שלה ב-2024, אז לכל דבר שתתחברו אליו תהיה מהירות אמיתית.
נקודות התורפה הכנות מעטות. תחנות המטרו התת-קרקעיות של הקו החדש סגורות מספיק כדי שהחיבור שלכם עשוי להשתהות בין הרציפים, אז סדרו את המסלול לפני הדרגנוע. זו שבאמת חשובה: צאו מהעיר לטיול יום למנהרות Cu Chi או לדלתת ה-Mekong והכיסוי מתדלל לאורך דרכים כפריות ועל סירות הדלתא. הוא רק לעתים נדירות נעלם, Viettel בפרט מגיע עמוק אל תוך הכפר, אבל הורידו מפות לא מקוונות ואישורי הזמנה לפני שהמיניוואן עוזב את District 1.
- Grab היא שכבת התחבורה. GrabBike (אתם רוכבים מאחור, קסדה מסופקת) היא הדרך של המקומיים לחצות את העיר בתוך התנועה, ו-GrabCar מטפל בנסיעות לשדה התעופה ובלילות גשומים. התעריפים קבועים באפליקציה, מה שמסלק כל משא ומתן. Be ואפליקציית מוניות החשמל Xanh SM הן חלופות טובות. כולן צריכות דאטה חיה בפינת הרחוב, שזה בדיוק המקום שבו ה-Wi-Fi של המלון לא יכול לעזור לכם.
- טיולי יום מוזמנים אונליין. סיורי מנהרות Cu Chi וטיולי דלתת ה-Mekong נמכרים דרך מפעילים ופלטפורמות עם אישורים ניידים, והאיסופים מתואמים דרך אפליקציות צ'אט בבוקר עצמו. טלפון מת ב-7 בבוקר פירושו מיניוואן שהוחמץ.
- ארנקים מקומיים, הגרסה הכנה: קודי QR של ZaloPay ו-MoMo תלויים כמעט בכל דוכן, אבל שניהם למעשה דורשים חשבון בנק או מספר וייטנאמי, אז כתייר תחיו על כרטיסים ומזומן. כרטיסים בינלאומיים עובדים בקניונים, ברשתות וב-Grab; אוכל רחוב ושווקים נשארים ארץ המזומן.
- Google Translate מצדיק את מקומו בפעם הראשונה שתפריט אוכל רחוב מציע לכם שש מנות בוייטנאמית בלבד. מצב המצלמה הוא ההבדל בין להצביע באקראי לבין לקבל את ה-bun thit nuong שבאמת רציתם.
מ-Tan Son Nhat airport, Grab ומוניות לוקחות 20-45 דקות ל-District 1 תלוי בתנועה. החדשות הגדולות יותר: אחרי כמעט שני עשורים של בנייה, קו מטרו 1 נפתח בדצמבר 2024, ונוסע 14 תחנות מ-Ben Thanh דרך בית האופרה ועד Suoi Tien. התעריפים זעירים (בערך 7,000-20,000 VND), הרכבות פועלות מהבוקר המוקדם עד הערב המאוחר, ומצמידים בכניסה עם Visa או Mastercard ללא מגע או כרטיס QR מאפליקציית HCMC Metro. הוא לא משרת את שדה התעופה, אבל הוא עכשיו הדרך הנעימה והממוזגת מזרחה.
יותר מחופשת עיר אירופית קומפקטית. תישענו על Grab כמה פעמים ביום, תשאירו את המפות פועלות כי הבלוקים ארוכים והחום מעניש פניות שגויות, תתרגמו תפריטים, ותשלחו הודעות לאיסופי סיורים. סביב 1GB לכל יומיים היא רצפה ריאליסטית; משתמשי Grab כבדים ומפרסמי סטוריז צריכים לתקצב יותר, וההשוואת eSIM לווייטנאם מפרקת בפירוט את גדלי התוכניות ואת הרשתות המארחות. תוספות דאטה לוקחות דקה מלוח הבקרה שלכם אם העיר עוקפת את ההערכה שלכם, ובדרך כלל היא עוקפת.
הכול נושם: פשתן וכותנה רפויה מנצחים בדים טכניים בלחות הזו. בעונת הגשמים קחו פונצ'ו בסגנון אופנוע, מהסוג שכל רוכב כאן לובש, כי ממטרים מגיעים תוך דקות ומרטיבים תוך שניות. מקדשים כמו Jade Emperor Pagoda ו-Thien Hau מצפים לכתפיים וברכיים מכוסות. הביאו שכבה חמימה אחת לקניונים ולבתי הקולנוע, שם המיזוג מכוון לארקטי. ונעלו נעליים סגורות עם אחיזה: מדרכות District 1 הן מסלול מכשולים של אופנועים חונים, מרצפות שבורות ודוכני אוכל.
לקו הרקיע עם סנפיר מנחת המסוקים של מגדל Bitexco, צלמו מטיילת Thu Thiem מעבר לנהר Saigon בשעה הכחולה, או שלמו על תצפית Landmark 81 SkyView, הבניין הגבוה בווייטנאם, וקבלו את כל המרחב בבת אחת. פנים ה-Central Post Office מבקש צילום רחב לאורך האולם המקומר זמן קצר אחרי הפתיחה, לפני שקבוצות התיירים ממלאות אותו. תפסו את מגדל השעון של שוק Ben Thanh עם שחר בעוד הרחובות עדיין ריקים מאופנועים. ה-Cafe Apartment ברחוב 42 Nguyen Hue, בלוק דירות שלם שיצא משימוש וערוך בבתי קפה, הכי טוב מעבר לרחוב להולכי הרגל כשכל מרפסת מוארת בשעת בין הערביים. Bui Vien בלילה הוא כאוס ניאון ולא מתנצל על כך. בטיול יום ל-Cu Chi, צילום הזחילה במנהרה דורש פלאש או פנס של חבר.
כולם עדיין אומרים Saigon, ושני השמות בסדר בשיחה: העיר שונתה רשמית ל-Ho Chi Minh City ב-1976, אבל הנהר, הבירה, וקוד שדה התעופה (SGN) מעולם לא קיבלו את ההודעה. בעיר יש יותר משבעה מיליון אופנועים רשומים, כנראה יותר בפועל. וייטנאם היא היצואנית הגדולה בעולם של קפה רובוסטה, ולכן ca phe sua da מכה כל כך חזק; קפה ביצה, לעומת זאת, הוא המצאה של Hanoi, אז הזמינו אותו שם למקור. ורשת מנהרות Cu Chi השתרעה על כ-250 קילומטרים, עיר תת-קרקעית בטווח טיול יום.
Tet, ראש השנה הירחי (נייד, סוף ינואר או פברואר), הופך את Nguyen Hue לרחוב פרחים, וכנות דורשת לומר את השאר: חלק גדול מהעיר נסגר למשך כמה ימים, אז הזמינו אוכל ותחבורה מראש. יום האיחוד ב-30 באפריל מביא מצעדים וזיקוקים, ויום השנה ה-50 ב-2025 היה ענק. פסטיבל אמצע הסתיו (ספטמבר או אוקטובר) ממלא את רחוב הפנסים של Cholon באור. חג המולד הוא עניין גדול באופן מפתיע כאן, נחגג כמסיבת רחוב חילונית סביב כנסיות מרכז העיר.
האהבה: צפיפות אבסורדית של אוכל רחוב מעולה וזול, תרבות קפה שמתגמלת ישיבה במקום, אנרגיה בכל שעה, וערך שמותח כל תקציב. התלונות אמיתיות באותה מידה: נחיל האופנועים הוא עומס חושי אמיתי ליום או יומיים הראשונים, ממטרי עונת הגשמים יכולים להציף כיסי רחובות עד גובה הקרסול, מדרכות משמשות גם כחניה אז ההליכה היא סללום, וחטיפת טלפונים מהמדרכה אכן קורית, אז השתמשו בטלפון צעד אחד אחורה משפת הכביש, בפנים מנוגדות לתנועה. חצו כבישים בקצב איטי ויציב ונהר האופנועים ייחצה סביבכם; זה באמת עובד.
למקטעים העל-קרקעיים, רוב הקו עד Suoi Tien, יש כיסוי רגיל. בתחנות התת-קרקעיות במרכז העיר צפו לחיבור שצונח או משתהה, אז טענו כרטיסים, מסלולים וכל דבר קריטי לפני הירידה. הנסיעות קצרות מספיק כדי שזה יהיה מטרד קטן, לא בעיה.
בתי הקפה של הו צ'י מין סיטי מחלקים סיסמאות Wi-Fi בחופשיות והמהירויות סבירות, אבל הרגעים שבהם אתם הכי צריכים דאטה כאן, לתפוס GrabBike מהמדרכה, לנווט בין מחוזות, לתאם איסוף סיור ב-7 בבוקר, כולם קורים ברחוב. התייחסו ל-Wi-Fi של בית הקפה כבונוס נחמד להעלאת תמונות, לא כתוכנית שלכם.
רק אם אתם רוצים מספר וייטנאמי לאפליקציות ארנק מקומיות כמו MoMo, שדורשות בכל מקרה רישום מקומי. כרטיסי SIM פיזיים דורשים רישום עם דרכון בחנות, ודלפקי שדה התעופה גובים תוספת תיירים. עבור דאטה, eSIM שהותקן לפני הנחיתה פירושו ש-Grab עובד ממדרכת ההגעות.
